בטח כולכם שמתם לב שהמדינה רוחשת וגועשת עם עשרות מחאות שונות, ורבים ממלמלים על שפתיים, אתם תראו, הפעם זה שונה. הפעם זה באמת ישפיע. ספק אמונה, ספק תקווה שמשהו ישתנה, כי לא יודעים איך נמשיך ככה.
כשזה קרה במצרים כולם אמרו, כל הכבוד להם, חבל שאצלנו זה לא יכול לקרות, אבל הנה - זה קרה. וגם אם לא הלכתם להפגין בכיכר או עשיתם לייק לעמוד המחאה, עדיין יש לכם חלק בזה, כי בזכות כולנו ביחד, נרקמה הרשת החברתית המדהימה הזו, שמאפשרת לנו למצוא שפה משותפת עם חברים וזרים גמורים כאחד.
צוקרברג ואחרים נתנו לנו את הפלטפורמה, אבל אם אנשים לא היו משתפים פעולה ומחיים את הרשת כל זה לא היה קורה. עצם העובדה שאנשים משתפים ומעבירים רעיונות של אחרים, נותנת מקום לרעיונות האלו להתקיים. תוכן גולשים ורשתות חברתיות הן לא המצאה של השנה האחרונה, וגם לא 3 שנים. תוכן גולשים קיים כבר כמה שנים טובות ובכל זאת, למה זה קורה רק עכשיו?
זה קורה עכשיו, כי אנשים הפסיקו לפחד לחשוף את עצמם ברשת, ומרגע שירדו המסכות, העולם האמיתי נכנס לתמונה. זה קורה עכשיו כי לכולם יש פרופיל בפייסבוק, וכולם נמצאים שם, מגדולים עד קטנים, מפורסמים ואנונימים, פוליטיקאים ועבריינים גם יחד. ולרוב הזה יש כוח.
כל "אזרחי פייסבוק" יוצאים למלחמה
הכוח הזה הוא לא רק היכולת לפתוח עמוד מחאה בפייסבוק ולגייס אליו אנשים, אלא הכוח האמיתי הוא היכולת של האזרח הקטן להשפיע על סדר היום הציבורי. כי התקשורת של היום ניזונה מתוכן גולשים, ופעמים רבות מפגרת אחרי הרשת באירועי היום. אינסוף תוכניות אקטואליות מבוססות על מידע שזורם מהרשת, ואני אזכיר רק את הברורות כמו "הצינור" ו"מה קורה", אבל כולם עושים את זה, כי המציאות היום היא שהחדשות נמצאות שם.
למשל מחאת הקוטג' לא צירפה אליה מאוד אלפי אנשים ובאמצעות הכוח הזה שברה את המחלבות. המפנה קרה כאשר הסיפור עלה לחדשות ורק אז התחיל לצבור תאוצה. היופי בזה הוא שגם אם אין לך קשרים בחלונות הגבוהים אתה יכול להשפיע, כי הכוח ניתן לנו, ואנחנו רק צריכים להרים את הכפפה.
מחזיקה אצבעות שנצליח, ואולי נזכה לקצת חלב ודבש בארץ המובטחת.
